<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף קה.</h2>
כתוב בפרשת שופטים (דברים ט"ז י"ט) לא תקח שוחד, [ו]תניא בספרי (שופטים פיסקא א') ומייתי לה בכתובות פרק שני דייני גזרות לא תקח שוחד מה תלמוד לומר אם לזכות [את] החייב ולחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, ושנינו בבכורות (כ"ט א') הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה (ע"פ יראים סי' קכ"ח).
ומדברי סופרים אסור שכר בטלה דלא מוכח, כדתניא בפרק שני דייני גזירות מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ומעמידה בשכר בטלה דלא מוכח אבל בשכר בטלה דמוכחא מותר כמו שאמר בקרנא שהיה דיין הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודיין דינא ומסיק שהיתה שכר בטלה דמוכח דקרנא הוה תהי חמרא ויהבו ליה זוזא (ע"פ יראים סי' קכ"ח), פירוש תהי, מריח איזהו טוב וראוי להתקיים. ודייני גזלות שהיו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה, פירש רבינו יצחק (תד"ה גוזרי) דהתם שלא בתורת שכר היו נוטלין אלא מפני שכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עסוקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם. גרסינן בירושלמי דסנהדרין (פ"א ה"א) רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדותא לבר אנש אמר ליה תא מסהיד עילואי אמר ליה הב לי אגרי ותני כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו.
<h2>דף קה:</h2>
עוד אומר שם שכל דיין ששואל שאלה פסול לדין זה שהשאילו, במה דברים אמורים כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו לדיין להשאיל כשר שהרי גם הוא שואל ממנו (רמב"ם סנהדרין פכ"ג הל' ד'). ועוד אומר שם לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה למאן דרחים ליה לא חזי ליה חובתא למאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא, ואומר רבינו שמשון (עי' תד"ה לא) שאין מדבר באוהב גמור כגון שושבינו ולא בשונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים שאין זה חידוש. ובסנהדרין (כ"ט א') אמרינן ששני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה שאין יושבין בדין זה עם זה.
ואמר רב [פפא] בפרק אחרון דכתובות מאי שוחד שהוא חד כלומר הרי הוא כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו. ותניא בפרק שני דייני גזרות ושוחד לא תקח אינו אומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כמו שמספר שם מעשה בשמואל שהיה עובר בספינה ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין, ואמר לו הריני פסול לך לדון וכן באחד שהעביר נוצה של עוף מעל הדיין וכן אחד שכסה רוק [מ]לפני הדיין וכן אחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ג הל' ג'), בכולן מחשיבו שם שוחד דברים, וכן בפרק קמא דסנהדרין (ח' א') רב שאמר לאושפיזכנו פסילנא לך לדינא, אמנם אומר שם רבינו יצחק (תד"ה פסילנא ע"ש) שמרחיק היה את עצמו אבל מן הדין אינו נפסל.
